תארו לכם עולם בו תכנות וארכיטקטורה הפכו בלתי נפרדים. מצב בו לכל בניין יש קוד הכפוף לקוד השכונתי שכפוף לקוד העירוני שכפוף לקוד המחוזי שכפוף לקוד המדיני. מערכת תכנון היררכית בדיוק כמו שהיא היום אבל בעלת תבונה קולקטיבית המתבססת על חכמת ההמון. הקוד נכתב ומוצע ע"י כל מי שרוצה וכדי לאשר אותו הוא צריך להתאים לחוקים של הקוד שמעליו ולהתאים לשכנים.
נשמע מסובך?! ממש לא, זוהי אינה הצעה תפיסתית חדשה, ולמעשה התיאור שהוצג מאפיין את ההיררכיה התכנונית כיום. עם זאת שינוי קטן אחד אבל משמעותי בהחלט מנער את אופן הפעולה. מערכת התכנון כיום פועלת בשיטה הנקראת "TOP DOWN" ואילו ההצעה עליה אני מדבר פועלת בשני ערוצים במקביל: מערכת התכנון העליון המוכרת ומולה מערכת של רצונות אזרחיים אשר יכולים להיבחן ברמת הקוד ובכך לשפרו, לשנותו ואפילו להחליפו. השימוש בקוד מאפשר בחינת שינויים ברמה אמפירית והתאמתם לשאילתות וירטואליות שיבחנו אותם, ובכך למעשה להתבסס פחות על השערות ויותר על הצלבות מידע תוך חיפוש אחר תקדימים לפתרונות מרחביים קהילתיים.
דוגמא - יזם מעוניין לקנות את קומת העמודים של מבנה ולהפוך אותה לשטח מסחרי. קודם כל נעשה סקר חברתי ממוחשב בקרב תושבי ודיירי השכונה וניתן היה להבין מהם שהם לא מתנגדים לפעולה וכי היו שמחים לקבל חנות מכולת שכונתית. את שינוי השימוש מזינים לקוד הבניין ובוחנים את השינוי בקוד השכונתי. הקוד יכול לזהות כי שינויים כאלו בוצעו במרחבים דומים וכי השכן שגר מעל לחנות המכולת תמיד עזב את ביתו לאחר פתיחת הסופר וכי עלה צורך שכונתי לתכנון מגרש חנייה סמוך לחנות. מידע זה הופך להיות דרישה לקוד הבניין שייבחן שוב ברמה השכונתית לאחר שיבצע את תנאי הכניסה שהוצבו בפניו ויפתור שאלות אלו.
על כך ועוד בהמשך...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה